קהלת, פרק ב׳, פסוק י׳

קרה לכם פעם שנכנסתם למקום מלא בדברים יפים ורציתם לקבל את כולם? תארו לעצמכם שהייתם יכולים להשיג באמת כל דבר שרק תחלמו עליו. זה בדיוק המסע שעבר שלמה המלך, שהגיע למצב שהיה לו הכל. שלמה מספר שכל מה ששָׁאֲלוּ עֵינַי, כלומר כל דבר שהעיניים שלו ראו והלב שלו פתאום חמד ורצה, הוא פשוט השיג. הוא מסביר שלֹא אָצַלְתִּי, כלומר הוא לא מנע מעצמו שום דבר ולא התרחק משום חוויה, אלא לקח לעצמו חלק מכל מה שרצה. הוא מוסיף שלֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה, ונהנה מכל העושר והדברים הטובים שיש לעולם להציע. אבל גם כשיש הכל, לפעמים צריך להתאמץ ולעבוד קשה. למרות זאת, שלמה אומר כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי. הוא מבין שבכל עשייה יש גם קושי, אבל השמחה שלו הייתה כל כך גדולה, שהיא גברה על העצב והוא בחר להתרכז רק בה. השמחה עצמה הייתה הפרס הישיר על כל המאמץ שלו. בסוף, כשהוא מסתכל על כל מה שעשה, הוא מסיים במילים וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי. החלק האמיתי והטוב שנשאר לאדם בסופו של דבר מכל העבודה הקשה שלו, הוא פשוט השמחה שהוא חווה.