קרה לכם פעם שהשקעתם המון מאמץ במשהו, ואז שאלתם את עצמכם בשביל מה זה היה טוב? החכם באדם חושב על החיים שלנו בעולם. הוא מסתכל מסביב ורואה שכל בני האדם, גם החכמים והצדיקים וגם האנשים שלא מתנהגים יפה, מזדקנים ובסוף מגיעים לסוף חייהם. הוא אומר לעצמו כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי, כלומר, אותו סיום שמחכה לאדם הטיפש, יקרה גם לי. בגלל זה עולה בו שאלה גדולה: וְלָמָּה חכמתי? בשביל מה התאמצתי כל כך להיות חכם ולעשות מעשים טובים, אם בסוף לכולנו מחכה בדיוק אותו גורל?
אבל אז הוא מגיע למסקנה חשובה. הוא אומר וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם־זֶה הָבֶל. החכם מבין שהמחשבה הזו, שאין הבדל בין החכם לטיפש, היא פשוט טעות גמורה. יש ביניהם הבדל עצום! אדם חכם וצדיק משאיר אחריו זיכרון מתוק, שם טוב וכבוד גדול לילדים שלו, והנפש שלו נשארת קרובה אל ה' וזוכה לחיי נצח. לעומת זאת, אדם שבחר לעשות רע נשכח מהר מאוד וכל ההצלחה שלו אובדת. לכן, כל המאמץ שלנו ללמוד, להיות טובים וחכמים, הוא שווה וחשוב מאוד.