יצא לכם פעם לעבוד קשה שעות ארוכות כדי לבנות ארמון מפואר בחול, ואז הייתם צריכים ללכת הביתה ולהשאיר אותו שם? אולי דאגתם ושאלתם את עצמכם מי ימצא אותו ומה הוא יעשה בו?
זה בדיוק מה שמרגיש אדם שעובד קשה כל חייו. הוא יוצר, בונה ואוסף רכוש, אבל בסוף הוא לא יכול לקחת אותו איתו, והוא נאלץ להשאיר הכל למישהו אחר. הדבר שהכי קשה לו הוא שהוא לא יודע מי יקבל את הדברים שלו ואיך הוא יתנהג איתם. על כך נכתב וּמִי יוֹדֵעַ הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל. האות ה' במילה הֶחָכָם משמשת ממש כמו סימן שאלה: האם מי שיקבל את הרכוש יהיה אדם חכם שידע לשמור עליו, או שהוא יהיה סכל, כלומר אדם טיפש שעלול להרוס את הכל?
לאדם שעבד כל כך קשה אין שום שליטה על מה שיקרה, כי ברגע שהיורש שלו מקבל את הרכוש, הוא זה שמחליט מה לעשות בו. בגלל חוסר האונים הזה, המסקנה היא שגַּם זֶה הָבֶל. כלומר, לאסוף המון רכוש רק כדי להשאיר אותו למישהו שאנחנו לא יודעים מה יעשה בו, זה מעשה ריק וחסר טעם. מתוך ההבנה הזו, היה חכם בשם רבי מאיר שנהג לחלק את הכסף שלו ולא שמר אותו לילדיו. הוא האמין שאם ילדיו יהיו צדיקים, ה׳ כבר ידאג לפרנס אותם ולא יעזוב אותם.