יצא לכם פעם לראות מישהו שעובד קשה מאוד כדי לאסוף המון דברים, ובסוף מישהו אחר לגמרי נהנה מהם? לפעמים נדמה שהעולם עובד בצורה קצת לא מובנת, אבל אם מסתכלים מקרוב מגלים שיש בו סדר. כאשר נאמר לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, הכוונה היא לאדם שמתנהג בצורה טובה ואהוב על ה'. לאדם כזה ה' נותן מתנה מיוחדת של חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. זו לא רק חכמה רגילה, אלא היכולת האמיתית לשמוח בחלקו. אדם כזה נהנה ממה שיש לו ברוגע, ויש לו לב פתוח לעשות חסד ולעזור לאחרים.
לעומת זאת, יש אנשים שבוחרים בדרך אחרת. עליהם נאמר וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס. המילה עִנְיָן פירושה כאן דאגה רבה וטרחה. אותו אדם כל הזמן דואג וטורח לאסוף עוד ועוד רכוש. הוא לא עוצר כדי ליהנות ממה שיש לו, אלא רק רוצה לאגור ולאסוף. אבל מה קורה בסוף? כל העבודה הקשה שלו היא בעצם לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. בסופו של דבר, הרכוש שהוא אסף כל כך קשה נלקח ממנו ועובר לידיים של האדם הטוב והצדיק, ממש כפי שקרה כשמרדכי ואסתר קיבלו את כל הרכוש של המן.
לכן, כל המרדף הזה מוגדר במילים גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. הביטוי רְעוּת רוּחַ מתאר משהו ששובר את הרצון, כי הרכוש נלקח מאותו אדם נגד רצונו. זה מתסכל מאוד לעבוד קשה ולראות מישהו אחר נהנה מהפירות שלך. תארו לעצמכם כמה חבל שאותו אדם לא בחר לתת מהכסף שלו ולעשות מעשים טובים מרצונו החופשי, במקום שהכל יילקח ממנו לבסוף.