תארו לעצמכם מצב שבו כולם מסביב מבולבלים, מבוהלים ולא יודעים מה לעשות. זה בדיוק מה שקרה בשושן כשהתפרסמה הגזירה הקשה של המן. אבל וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. הוא הבין את הסכנה הגדולה לפני כולם, והבין שזה לא סתם עונש רגיל. הוא ידע שהדרך היחידה לבטל את הגזירה היא לחזור בתשובה ולהתפלל לה'.
מתוך צער עמוק וזעזוע, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר. הוא לבש שַׂק, שזה בגד מגרד ולא נעים שעשוי משערות קשות של בעלי חיים, ושם על ראשו אֵפֶר. במעשים האלו, מרדכי הראה שהוא מפסיק לנסות לפתור את הבעיה בעזרת קשרים בארמון המלך, ופונה לבקש עזרה רק מה'.
מרדכי לא נשאר להתחבא באזור הארמון, אלא וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר. הוא יצא לרחובות כדי שכולם יראו אותו. הוא רצה לזעזע את היהודים ולעורר אותם להתפלל ולצום יחד איתו. הוא לא רצה שהם יחשבו שאסתר המלכה או שוחד של כסף יצילו אותם. הוא רצה שכולם יבינו שהתקווה היחידה שלהם נמצאת בידיים של ה' בלבד.
שם, ברחובות העיר, וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. הצעקה הזו הייתה תפילה אדירה לה', שיצאה מתוך כאב גדול ומרירות עמוקה, גם בגלל שהוא הרגיש צער אישי על כך שהצרה התחילה בגלל שהוא סירב להשתחוות להמן.