שמות, פרק א׳, פסוק ו׳

תארו לעצמכם שאתם חיים בארץ זרה, אבל אתם מרגישים הכי בטוחים בעולם כי המנהיג הגדול הוא משלכם ודואג לכם להכל. כך בדיוק הרגישו בני ישראל במצרים, עד שהמצב התחיל להשתנות לאט לאט. התורה מספרת לנו שוַיָּמָת יוֹסֵף, וזו בעצם הייתה ההתחלה של אובדן ההגנה על העם. כל עוד יוסף היה חי, בני ישראל חיו בשקט ובשלווה. ה' אסף אליו את יוסף מוקדם יותר מתוך חסד ואהבה, כדי שהוא לא יצטרך לראות את הקשיים שחיכו לעמו בהמשך. לאחר מכן הכתוב מציין שגם וְכָל אֶחָיו נפטרו. זה היה השלב הבא שבו חומת המגן שלהם נחלשה, כי כל עוד אפילו אח אחד של יוסף נשאר בחיים, המצרים עדיין רחשו להם כבוד רב ולא העזו לפגוע בהם. לבסוף, נפטרו גם וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא, כלומר כל האנשים שחיו באותה תקופה. המצרים מאותו דור זכרו היטב את כל הדברים הטובים שיוסף עשה למענם ואיך הוא הציל את מצרים, ולכן הם לא נתנו לאף אחד להרע לישראל. אבל ברגע שכל הדור הזה עזב את העולם, נעלמה ההגנה האנושית של בני ישראל. למרות זאת, הם ממש לא נשארו לבד, כי ה' תמיד נשאר איתם. במקום הדור הישן שהלך, ה' נתן להם ברכה עצומה של משפחות גדולות והמון ילדים, והם התרבו במהירות והפכו לעם גדול וחזק מאוד.