שמות, פרק א׳, פסוק ח׳

קרה לכם פעם שעזרתם למישהו המון, ואחרי כמה זמן הוא התנהג כאילו הוא בכלל לא מכיר אתכם? זו תחושה ממש לא נעימה, וזה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במצרים. אחרי הרבה שנים טובות ורגועות, המצב התהפך לחלוטין. התורה מספרת שוַיָּקָם שלטון אחר. בדרך כלל, כשמלך מתחלף, התורה פשוט כותבת שהמלך הקודם מת והחדש מלך. אבל כאן כתובה המילה וַיָּקָם, והיא רומזת לנו שהמלך הזה תפס את השלטון בכוח, ושהוא קם במטרה לעשות רע לבני ישראל. זה היה ממש מֶלֶךְ חָדָשׁ, כזה שלא היה מהמשפחה של המלכים הקודמים שאהבו את העברים. התורה אומרת עליו אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. רגע, איך בכלל הגיוני שמלך מצרים ישכח את יוסף, האיש הגדול שהציל את כל הארץ מרעב? האמת היא שהמלך כנראה ידע טוב מאוד מה קרה בעבר, אבל הוא פשוט בחר לעשות את עצמו כאילו הוא לא יודע. הוא התעלם מכל הטובה שיוסף עשה, ביטל את הזכויות של בני ישראל והיה כפוי טובה. מתוך המעשה הזה אנחנו לומדים דבר עמוק וחשוב, אדם שמתרגל להיות כפוי טובה לחברים שלו ולא מעריך את מה שעשו בשבילו, בסוף גם יהיה כפוי טובה כלפי ה׳. ואכן, אותו שלטון שהתחיל בלהתעלם מיוסף, המשיך אחר כך כשפרעה העז להגיד שהוא בכלל לא מכיר את ה׳.