תארו לעצמכם שאתם עוברים לארץ חדשה יחד עם כל המשפחה המורחבת שלכם. כמה אנשים תהיו ביחד? כשיעקב ובני משפחתו ירדו למצרים, הם היו קבוצה קטנה של שבעים אנשים בלבד. התורה סופרת אותם כדי להראות לנו שמאותה קבוצה קטנה הולך לקרות פלא גדול והם יתרבו מאוד בהשגחת ה'. בנוסף, הספירה הזו מראה כמה ה' אוהב אותם, גם כקבוצה וגם כל אחד באופן אישי, אפילו כשהם נאלצים לעזוב את הארץ. התורה משתמשת במילים יוצאי ירך, שזו דרך עתיקה ועדינה לומר שמדובר אך ורק בילדים ובנכדים הישירים של יעקב עצמו.
אולי תופתעו לגלות שהתורה קוראת לכל המשפחה הגדולה הזו כל נפש בלשון יחיד, ולא "נפשות" ברבים. הסיבה לכך היא שהם היו משפחה כל כך מלוכדת ואוהבת. למרות שהם היו שבעים אנשים שונים, הם חיו בשלום, לא דיברו לשון הרע אחד על השני, והרגישו ממש כמו אדם אחד. המספר שבעים נפש כולל בתוכו גם את יעקב עצמו ואת המשפחה של יוסף, וזהו מספר שמסמל משפחה שלמה ומבורכת.
בסוף, התורה מזכירה שויוסף היה במצרים. למה צריך לספר לנו את זה, הרי אנחנו כבר יודעים שהוא שם? קודם כל, כדי להסביר שהוא זה שמשלים את המספר שבעים, למרות שהוא כבר גר במצרים ולא ירד איתם ממש עכשיו. אבל מעבר לכך, התורה רוצה לשבח את יוסף. היא מגלה לנו שלמרות שיוסף הפך למלך חשוב וחזק בארץ זרה, ולמרות הריחוק והדברים הקשים שעבר עם אחיו בעבר, הוא נשאר אותו יוסף הצדיק והעניו שהיה כשרעה את צאן אביו. הוא לא הפך לגאוותן, המשיך לאהוב את האחים שלו בדיוק כמו פעם, והיה חלק בלתי נפרד מאותה משפחה מלוכדת ואוהבת.