קרה לכם פעם שניסיתם לקרוא מילה והרגשתם שאחת האותיות בה פשוט "שותקת"? זה בדיוק מה שקורה בשם יִשָּׂשכָר. השם הזה נכתב עם שתי אותיות שי"ן ברצף, אבל כשאנחנו קוראים אותו, אנחנו מבטאים רק את השי"ן הראשונה. השנייה פשוט נחה בשקט. הסיבה לכך היא כלל מיוחד בשפה שלנו: כשיש שתי אותיות זהות שכתובות אחת אחרי השנייה, קוראים רק את הראשונה והשנייה לא נשמעת.
מיד אחריו מופיע השם וּבִנְיָמִן. אולי תשאלו את עצמכם למה הוא מופיע דווקא עכשיו, מיד אחרי הבנים של לאה ולפני הבנים של השפחות? התשובה היא כבוד. בנימין הוא הבן של רחל, שהייתה אשתו העיקרית של יעקב, ולכן מגיע לו להיות במקום חשוב ומוקדם ברשימה. ואם תשימו לב לאות וי"ו שבתחילת השם שלו, תראו שיש בה נקודה והיא נשמעת כמו הצליל "אוּ". גם כאן מסתתר חוק לשוני נחמד: כאשר וי"ו החיבור מגיעה לפני אותיות שמבטאים בעזרת השפתיים, כמו האות בי"ת של בנימין, הקריאה משתנה והאות וי"ו מקבלת את הצליל הזה במקום להישמע כמו "וְ".