קרה לכם פעם שאיבדתם משהו ממש יקר בתוך החול או הבוץ? כשסוף סוף מצאתם אותו, בטח אספתם אותו בעדינות וספרתם כדי לוודא שהכול נמצא. בדיוק כך מתייחס ה' לבני יעקב. כשהם יורדים למצרים, שמתוארת כמו עפר בגלל ההשפעה הרעה של האנשים שם, התורה סופרת אותם שוב. ה' מונה אותם כמו מלך שסופר את המרגליות היקרות שלו, כדי להראות לנו שלמרות הקושי והגלות, הם נשארו טהורים ומיוחדים.
השמות שלהם הם לא סתם מילים, אלא הבטחה סודית לגאולה. ראובן מזכיר שה' יראה את הקושי שלהם, שמעון מזכיר שה' ישמע את התפילות שלהם, לוי מסמל את החיבור של העם יחד, ויהודה רומז על התודה שהם יגידו לה' כשינצלו. בני ישראל ידעו לשמור על השמות העבריים שלהם ולא החליפו אותם לשמות של מצריים. בזכות זה הם זכרו תמיד שתבוא ישועה ולא התייאשו לרגע. בנוסף, הם ניצלו בזכות זה שהתנהגו בצניעות ושמרו על סודות בלי לדבר לשון הרע.
אם תסתכלו על סדר השמות, ראובן שמעון לוי ויהודה, תראו שהם מסודרים לפי הגיל. אלו הם ארבעת הבנים הראשונים של לאה. התורה מזכירה קודם את בני האימהות ורק אחר כך את בני השפחות. אבל מעניין לדעת שבמקומות אחרים בתורה הסדר הזה משתנה בכוונה, כדי שאף אחד לא ירגיש גאוותן או טוב יותר מהאחים שלו. אגב, שמתם לב שאין אות ו' בין ראובן לבין שמעון? זה נועד כדי לקרב ולחבר את שמעון חזק יותר לאחיו לוי, כי הם היו תמיד צמד אחים שפועלים יחד.