תארו לעצמכם שאתם שולטים בממלכה גדולה, ופתאום אתם שמים לב שקבוצת האורחים שגרה אצלכם הולכת וגדלה מיום ליום. מה הייתם עושים? זה בדיוק מה שקרה לפרעה מלך מצרים. הוא ראה שבני ישראל מתרבים מאוד ודאג מפני העתיד. הוא חשש פֶּן יִרְבֶּה, כלומר שהם ימשיכו לגדול ולהתעצם. אבל פרעה ידע שהוא לא יכול פשוט להתקיף אותם בכוח. הרי המלך הקודם הזמין אותם לגור שם, והעם המצרי לא יסכים לפגוע בהם סתם כך, מה גם שבני ישראל היו רבים ויכלו למרוד.
לכן, פרעה קרא ליועצים שלו ואמר להם הָבָה, שזו קריאה לבוא ולהתייעץ יחד. הוא הציע להם נִתְחַכְּמָה לוֹ, כלומר שעליהם לפעול נגדם בערמומיות ובצורה חכמה. במקום להילחם בהם בגלוי, הוא החליט להקשות עליהם לאט לאט ובשלבים, למשל על ידי הטלת מיסים כבדים. אגב, פרעה השתמש במילה לוֹ בלשון יחיד, למרות שבני ישראל היו רבים, מכיוון שהוא התייחס אליהם כאל עם אחד.
הפחד הגדול ביותר של פרעה היה מה יקרה בשעת משבר. הוא אמר וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה, כלומר אם יקרו כל מיני אירועים שיובילו למלחמה מול מדינה אחרת. בגלל שבני ישראל שמרו על הייחוד שלהם, פרעה פחד שוְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, שזה אומר שהם ינצלו את ההזדמנות, יצטרפו לאויבים של מצרים וילחמו במצרים מבפנים.
ואם זה יקרה, פרעה חשש מהתוצאה הסופית שהיא וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. הכוונה היא שבני ישראל פשוט יעזבו את מצרים ויקחו איתם את כל הרכוש שלהם. פרעה ממש לא רצה שזה יקרה, כי כך מצרים הייתה מאבדת המון עובדים והמון כסף.