שמות, פרק ל״ה, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לחשוב למה מכל המלאכות שאסור לעשות בשבת, התורה בחרה להזכיר במפורש דווקא את האיסור להדליק אש? הרי יש עוד הרבה דברים שאסור לעשות ביום המנוחה. הסיבה לכך היא שבחגים מותר לנו להדליק אש כדי לבשל אוכל, והיה חשש שאנשים יתבלבלו ויחשבו שגם בשבת מותר לבשל ולאפות. לכן התורה מדגישה לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ, כדי שיהיה ברור לחלוטין שביום זה אסור להדליק אש לשום צורך, לא לבישול, לא לחימום הבית ולא להדלקת אור. התורה מוסיפה שהאיסור חל בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, כלומר בכל מקום שבו אתם גרים, בבתים הפרטיים שלכם. המילה הזו באה ללמד אותנו שבבית המקדש ההלכה הייתה שונה, ושם כן היה מותר להדליק אש על המזבח לצורך הקורבנות. צירוף המילים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מלמד אותנו סוד חשוב: האיסור הוא על פעולת ההדלקה עצמה בתוך יום השבת. אבל מותר, ואפילו מצווה, להדליק נרות ולהכין אוכל חם מראש, לפני שבת, ולהשאיר את האש דולקת. מעבר לאש הרגילה שמחממת ומבשלת, החכמים מסבירים שיש כאן גם מסר מיוחד ללב שלנו. כשאנחנו שומרים על השבת, אנחנו צריכים להיזהר לא להדליק בביתנו גם את אש הכעס והמריבה, אלא לשמור על אווירה של שלווה, רוגע ושמחה.