דמיינו שקיבלתם משימה כל כך מרגשת וחשובה, שאתם פשוט לא מסוגלים לחכות אפילו רגע אחד כדי להתחיל אותה. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. משה רבנו הרגע סיים להסביר להם איך לבנות את המשכן. העם היה מלא בשמחה עצומה, כי הם ידעו שה' סלח להם, ועכשיו יש להם זכות לבנות מקום מיוחד שבו ה' יהיה קרוב אליהם.
המילה וַיֵּצְאוּ מתארת את הרגע שבו האספה הסתיימה. כולם עזבו את המקום יחד, באחדות ובזריזות רבה, כדי למהר ולהביא את התרומות שלהם למשכן. אבל למרות המהירות וההתלהבות, הם לא שכחו להתנהג בדרך ארץ. התורה מספרת שהם יצאו מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה, והכוונה היא שהם נהגו במשה בכבוד עצום. במקום להסתובב וללכת, הם צעדו לאחור כדי לא להפנות אליו את הגב, ממש כמו תלמידים שמכבדים את הרב שלהם. מי שהיו הכי זריזות ונלהבות מכולם היו הנשים, שרצו בשמחה והביאו את תכשיטי הזהב שלהן כדי לתרום למשכן, והן עשו זאת אפילו לפני הגברים.