קרה לכם פעם שהייתם צריכים לבחור חבר לתפקיד ממש חשוב, ודאגתם שילדים אחרים ייעלבו או יחשבו שאתם סתם מעדיפים את החברים הקרובים אליכם? כשמשה רבנו היה צריך להכריז מי יהיה האומן הראשי שיבנה את המשכן, הוא רצה למנוע בדיוק את ההרגשה הזו. הוא לא רצה שבני ישראל יחשבו שהוא נותן את התפקיד החשוב הזה למישהו רק בגלל קשרים אישיים. לכן הוא אומר להם רְאוּ, כלומר, תסתכלו ותבינו שה' בכבודו ובעצמו הוא זה שבחר באומן, וזו לא החלטה של משה.
האומן שנבחר הוא בְּצַלְאֵל. השם שלו מיוחד מאוד ומסביר בדיוק את התפקיד שלו בעולם. המשמעות של השם היא "בצל אל", כי הוא נועד לבנות את המשכן, המקום שבו תשרה השכינה של ה'. הדבר המדהים הוא שבצלאל היה אז נער צעיר מאוד, בן שלוש עשרה בלבד. החוכמה העצומה שלו והכישרון המיוחד שלו לא הגיעו מניסיון של שנים רבות, אלא היו מתנה נפלאה שקיבל ישירות מה'.
משה גם מזכיר את המשפחה של בצלאל ואומר שהוא בֶּן אוּרִי בֶן חוּר. למה חשוב להזכיר את סבא שלו, חור? חור היה אדם אמיץ שמסר את נפשו וניסה לעצור את בני ישראל כדי שלא יחטאו בחטא העגל. בגלל שכל המטרה של המשכן היא לכפר על החטא ההוא, ה' בחר דווקא בנכד של חור לבנות אותו. הבחירה המרגשת הזו הראתה לעם ישראל שה' סלח להם לגמרי על מה שקרה, ושהמעשה האמיץ של סבא שלו לא היה לחינם.