כשאתם בונים אוהל או מחנה קטן, איך אתם מפרידים אותו משאר הסביבה? במשכן, בני ישראל בנו חצר מיוחדת שהייתה בעצם אזור המעבר בין מחנה ישראל הרגיל לבין המקום הקדוש פנימה. כדי להקיף את החצר, הם השתמשו במושג שנקרא קַלְעֵי הֶחָצֵר, שהם בעצם וילונות גדולים שיצרו את הקירות סביב. כדי להיכנס פנימה, היה פתח גדול בצד מזרח ועליו פרסו את מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר, שהיה וילון רחב ששימש כמו דלת כניסה.
אם תקשיבו היטב למילים, תשימו לב למשהו מעניין בשפה. התורה מתארת את העמודים והבסיסים של החצר וכותבת מצד אחד עַמֻּדָיו בלשון זכר, ומיד אחר כך אֲדָנֶיהָ בלשון נקבה. למה התורה משתמשת גם בזכר וגם בנקבה כשהיא מדברת על אותה חצר? התשובה היא פשוטה. בתנ"ך, כשמדברים על חפצים ודברים שאין בהם רוח חיים, כמו אש, רוח או חצר, אפשר לדבר עליהם גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה, וזו הדרך המיוחדת שבה השפה של התורה עובדת.