שמות, פרק ל״ט, פסוק כ״ט

הציווי על וְאֶת הָאַבְנֵט (החגורה) שובר את האחידות הלבנה של רוב בגדי הכהונה, שכן פריט זה היה עשוי משעטנז של פשתן וצמר צבוע המשלב וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי. על אף קיומה של דעה כי אבנט צבעוני זה נועד לכהן הגדול בלבד, הגישה המקובלת היא שהוא שימש את כלל הכהנים. הכתוב נוקט בלשון יחיד כדי ללמד שפריט זה היה אוניברסלי במידתו, כך שאבנטו של אהרן היה זהה לחלוטין לאלו של בניו. סיום הפסוק במילים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה מהווה פיצוי אלוהי למשה שביקש להימחות מהספר בחטא העגל; ה' גמל לו על נאמנותו בהקמת המשכן בכך שהרבה לכתוב את שמו כאות הוקרה.