שמות, פרק ל״ט, פסוק ל׳

האומנים הכינו את צִּיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עטרה העשויה טס של זָהָב טָהוֹר המונחת על מצח הכהן הגדול, כסמל ההתקדשות העליון החותם את עשיית בגדי הכהונה. וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם מציין חקיקה מדויקת וברורה, ויש המסבירים שהאותיות לא היו שקועות כבחותמת רגילה אלא בלטו החוצה. המילים קֹדֶשׁ לַה' נכתבו בעברית כרצף אחד בשורה אחת. מיקומו של הציץ על המצח נועד לכפר על עקשנות שלילית וגאווה כלפי ה', ולעודד במקומן נחישות חיובית להקדיש את המציאות החומרית כולה לעבודתו.