האפוד היה בגד הדומה בצורתו לסינר או לחצאית, אשר הוחזק במקומו על יציב הכתפיות שעליו [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מפרט את עשיית הכתפיות הללו: כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ, כלומר לאפוד, והן היו חֹבְרֹת, מחוברות אליו [ביאור שטיינזלץ].
בחינת לשון הפסוק מעלה הבדלים בין ציווי עשיית האפוד (בפרשת תצווה) לבין תיאור העשייה בפועל כאן. בעוד שבציווי נכתבה המילה "וחובר" עם האות וי"ו בתחילתה, כאן מופיעה המילה חֻבָּר ללא תוספת וי"ו [מנחת שי, העמק דבר]. שינוי זה מעיד על כך שבצלאל בחר לחבר את הכתפיות בתפירה קבועה, ולא להשאירן נפרדות כך שיחוברו באמצעות קרסים רק בשעת הלבישה, מתוך הבנה שחיבור קבוע הוא טוב יותר [העמק דבר].
הבדל נוסף הוא השמטת המילה "שתי" לפני המילה כְּתֵפֹת, בניגוד לפסוק הציווי שבו נאמר "שתי כתפות". בציווי המקורי, ציון המספר בא ללמד שניתן להחליף בין הכתפייה הימנית לשמאלית. אולם כעת, משנתפרו הכתפיות באופן קבוע לאפוד, שוב לא היה ניתן להחליף ביניהן, ולכן התייתר הצורך לכתוב "שתי" [העמק דבר].
מבחינת מסורת הכתיב והקריאה של הפסוק, המילה קצוותו נכתבת בספר התורה עם שתי אותיות וי"ו לפני האות תי"ו וחסרה בה האות יו"ד, אך היא נקראת בפועל כ-קְצוֹתָיו [מנחת שי].