עיצוב פתח הצוואר של מעיל הכהן הגדול משלב בין אומנות מעשית קפדנית לבין ציווי הלכתי. מלאכת המעיל דרשה יצירת פתח מחוזק ועמיד במיוחד, שנועד להבטיח את שלמות הבגד לאורך זמן.
המילים וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ מתארות את אופן עשיית הצווארון, שבו שפת הבגד קופלה אל תוך המעיל ונתפרה כמעין מכפלת [ביאור שטיינזלץ, העמק דבר]. חיזוק זה נעשה כְּפִי תַחְרָא. הפרשנים מציינים כי זוהי מילה קשה להבנה, אך על פי התרגום הארמי הכוונה היא לדבר מחוזק במידה רבה [ברכת אשר על התורה], בדומה לקצה של שריון המעוגל ומקופל פנימה [ביאור שטיינזלץ]. סביב הפתח נעשתה שָׂפָה לְפִיו סָבִיב, כלומר תפרו שפה מקיפה כדי להעניק לבגד עמידות מירבית.
באשר לצורתו הכללית של המעיל, קיימת מחלוקת שורשית [העמק דבר]. גישה אחת [רש"י] גורסת כי המעיל היה דומה לכתונת רחבה בעלת שרוולים ופתח צוואר. מנגד, יש הסבורים [רמב"ם ורמב"ן] שהמעיל היה פתוח לחלוטין מלמעלה למטה, ללא שרוולים כלל, ופתח הצוואר היה רק חור ארוג שדרכו הוכנס הראש. הפסוק הנוכחי, המתאר את קיפול השפה פנימה לעובי ולחוזק, מתיישב היטב עם הגישה הראשונה. עם זאת, המונח "מעיל" בשפה העברית יכול לסבול את שתי הצורות, ונראה כי לבצלאל נמסר ששני האופנים כשרים, והבחירה ביניהם נתונה לכהן הגדול לדורותיו. בנוסף, המעיל כולו היה מעשה אורג, ואפילו השרוולים לא נתפרו אליו במחט אלא נארגו יחד עמו כחתיכה אחת [העמק דבר].
הסיומת של הפסוק, לֹא יִקָּרֵעַ, נידונה בהרחבה. משמעות אחת היא פרקטית: השפה העבה נועדה למנוע את קריעת הבגד. משמעות שנייה היא הלכתית: זהו איסור לא תעשה הקובע שאסור לקרוע את המעיל [ביאור שטיינזלץ]. יש ששילבו בין שתי ההבנות וקבעו כי הפתח נעשה חזק כדי שלא ייקרע במקרה, אך הקורע אותו בכוונה עובר על איסור [פרדס יוסף]. אגב כך, נדחתה הדעה שהחיזוק נועד למנוע קריעה בעת כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים, שכן הכהן נכנס לשם כשהוא לבוש בבגדי פשתן לבנים בלבד, ללא המעיל [פרדס יוסף].