תהליך הכנת בגדי הכהונה מגיע להשלמתו בפירוט פריטי הלבוש העשויים פשתן טהור. בגדים אלו נועדו להעניק למשרתים בקודש מראה מכובד, תוך שמירה על צניעות קפדנית והבחנה ברורה בין מעמדו של הכהן הגדול לבין שאר הכהנים. הכתוב מאגד יחד את כל הבגדים העשויים פשתן בלבד, ומקדים את אזכור המכנסיים לאבנט, כדי לרכז את פריטי הפשתן לפני המעבר לבגדים המשלבים חומרים נוספים [העמק דבר].
בראש הרשימה מופיעה המצנפת, כיסוי הראש שיועד בלעדית לאהרן הכהן הגדול [אבן עזרא, פענח רזא, ברכת אשר על התורה]. מצנפת זו הייתה רצועת בד ארוכה של פשתן נקי, שנכרכה פעמים רבות סביב הראש בדומה לטורבן [ביאור שטיינזלץ]. כריכתה נעשתה באופן שהותיר מקום פנוי במעלה הראש, כדי לאפשר את הנחת הציץ ותפילין של ראש [פענח רזא].
לעומת הכהן הגדול, בניו הכהנים ההדיוטות חבשו את פארי המגבעות, שהיו כובעים בעלי צורה שונה לחלוטין [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המגבעת הייתה כובע עמוק שירד מטה ונקשר תחת הסנטר [פענח רזא]. באשר למשמעות המילה פארי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשם תואר המעיד על יופי ושבח, כלומר מגבעות מפוארות ויפות [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר]. מנגד, גישה אחרת קושרת את המילה למצוות התפילין, המכונות במקורות "פאר"; מכיוון שהמגבעת העמוקה של הכהן ההדיוט תפסה את המקום המיועד להנחת התפילין בראשו, היא נקראה על שמן [פענח רזא]. פירושים נוספים מציעים כי מדובר בכיסוי ראש המתנשא כלפי מעלה כעין תכשיט [רמב"ן, נתינה לגר], או לחלופין שמדובר בתוספת של מעין כפתור נוי שהונח בראש המגבעת [חזקוני].
הפריט השלישי המוזכר הוא מכנסי הבד, שנועדו לכלל הכהנים [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מדגיש כי הם נעשו מחוטי שש משזר, כלומר פשתן שזור. אף על פי שפרט זה לא נאמר במפורש בציווי המקורי על המכנסיים, הדבר נעשה כך בפועל כדי שהבד יהיה עבה במיוחד ויכסה את בשר הערווה באופן המיטבי והצנוע ביותר [העמק דבר].