עיטור בגדי הכהונה הגדולה דרש אומנות מדויקת, שבאה לידי ביטוי מיוחד בעיצוב תחתית הבגד. המילים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל מכוונות לחלקו התחתון של הבגד, שם נארגו החוטים ועוצבו בצורת רימונים [ביאור שטיינזלץ].
מלאכת האריגה של הרימונים הייתה מורכבת. שלא כבשאר מקומות בתיאור בגדי הכהונה, כאן חסרה המילה "שש" בפירוט החומרים [מנחת שי]. עם זאת, המילה מָשְׁזָר מלמדת כי כל אחד ממיני החוטים שמהם נעשו הרימונים היה כפול ושזור משמונה חוטים נפרדים [תורה תמימה].
באשר לאופן עשיית הרימונים וחיבורם למעיל יחד עם פעמוני הזהב, מתקיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת גורסת כי הרימונים לא נארגו ישירות על הבגד במחובר, אלא נעשו בנפרד במטרה לחברם לשוליים מאוחר יותר [רמב"ן, הטור הארוך]. לשיטה זו, פעמוני הזהב הוכנסו אל תוך הרימונים החלולים עוד בטרם נתפרו הרימונים אל שולי המעיל. מנגד, יש החולקים על תיאור זה בתוקף וסבורים כי הפעמונים והרימונים היו תלויים בשורה אחת זה בזה, ולא אלו בתוך אלו. הוכחה לכך נלמדת מסדר הכתובים, המקדים את נתינת הרימונים על השוליים, ורק לאחר מכן מזכיר את עשיית הפעמונים ונתינתם [אור החיים].
הבדל דק נוסף בין ציווי עשיית המעיל לבין תיאור הביצוע בפועל ניכר בכך שכאן הכתוב אינו כופל וחוזר על המילים "על שוליו" בסוף התיאור, כפי שהופיע במקור הציווי [העמק דבר].