הכנת בגדי הכהונה דרשה חיבור מדויק בין החלקים השונים כדי שישבו כראוי על גוף הכהן הגדול. עשיית שרשראות הזהב נועדה לקשור בין שניים מהבגדים המרכזיים הללו. שַׁרְשְׁרֹת אלו נועדו להחזיק את החושן כשהוא צמוד היטב לאפוד. צורת ההכנה שלהן מתוארת במילה גַּבְלֻת, שמשמעה קליעה, והן נעשו מַעֲשֵׂה עֲבֹת, כלומר קלועות כדוגמת חבל, ולא כשרשראות רגילות העשויות מטבעות נפרדות המחוברות זו לזו [שטיינזלץ].
מבנה השרשראות כלל שני סוגים של טבעות בקצותיהן: בחלק העליון היו טבעות רחבות שנתחבו לתוך משבצות האפוד, ואילו בחלק התחתון, הסמוך לחושן, היו טבעות קטנות יותר שחוברו לטבעות החושן. הניסוח בפסוק הכולל את כל חלקי השרשראות יחד, בא ללמד על כוונת העשייה של האומנים. בצלאל עשה את השרשראות כולן לשם החושן, שקדושתו גדולה מזו של האפוד. על פי ההלכה, חפץ שנעשה עבור קדושה חמורה כשר לשימוש גם עבור קדושה קלה יותר. לכן, למרות שהטבעות הרחבות נועדו לשמש את האפוד, עצם עשייתן לשם החושן הכשירה אותן גם לייעודן המקורי, וכך כיוונו האומנים את כל מעשה יצירתם לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר [העמק דבר].