יצא לכם פעם ללבוש בגד שהיה מורכב מכמה חלקים והייתם צריכים לחבר אותם היטב יחד כדי שלא יזוזו? כשהכינו את הבגדים המיוחדים של הכהן הגדול, היה חשוב מאוד שהם ישבו עליו בצורה מדויקת. כדי לחבר את החושן אל האפוד ולהחזיק אותו צמוד, הכינו שַׁרְשְׁרֹת מזהב. השרשראות האלה לא היו בנויות מטבעות נפרדות שמחוברות אחת לשנייה כמו שאנחנו מכירים בדרך כלל. התורה מתארת את הצורה שלהן במילה גַּבְלֻת, כלומר קלועות, והן נעשו מַעֲשֵׂה עֲבֹת, ממש כמו חבל חזק שזור מזהב.
בקצוות של שרשראות הזהב האלה היו שני סוגים של טבעות: למעלה היו טבעות רחבות שהתחברו לאפוד, ולמטה היו טבעות קטנות יותר שהתחברו לחושן. האומנים שהכינו את השרשראות, ובראשם בצלאל, עשו את כל העבודה במחשבה מיוחדת: הם הכינו הכול לכבוד החושן, מפני שהקדושה שלו גדולה יותר מהקדושה של האפוד. לפי ההלכה, אם מכינים חפץ בשביל דבר קדוש מאוד, מותר להשתמש בו גם לדבר שקדוש קצת פחות. לכן, ברגע שהכינו את השרשראות לשם הקדושה הגבוהה של החושן, הן התאימו באופן מושלם גם לחלקים שהתחברו אל האפוד.