תהליך יצירת בגדי הכהונה חושף את המהות השווה והבסיסית המאחדת את כלל משרתי הקודש. בניגוד לשלבי הציווי שבהם הייתה הפרדה ברורה בין הכהן הגדול לכהנים ההדיוטות, שלב העשייה מתמקד במלאכה המעשית ומקבץ יחד את הבגדים המשותפים לכולם.
המילה הַכָּתְנֹת (הנקראת בקמץ תחת האות כָּף [מנחת שי]) מופיעה בלשון רבים ומכוונת לכלל הכהנים [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכתונת זו הייתה זהה לחלוטין אצל אהרון ובניו. אף על פי שבציווי המקורי הוזכרה "כתונת תשבץ" (כתונת ארוגה בדוגמת משבצות) רק ביחס לאהרון, בפועל גם בניו לבשו כותנות משובצות זהות, ואין ביניהם הבדל בבגד זה [רמב"ן, הטור הארוך, פרדס יוסף]. המילה אֶת המקדימה את הכתונות באה לרבות וללמד שלכל כהן וכהן היה תיק אישי משלו לאחסון הכתונת [קיצור בעל הטורים].
הבגדים נתפרו משֵׁשׁ, שהוא פשתן. חזרתה של המילה על עצמה בפסוקים אלו אינה מקרית, אלא באה ללמד הלכות מהותיות על אופן ייצור הבד: החוטים חייבים להיות כפולים שישה פעמים ושזורים יחד. יתרה מזאת, שימוש בחומר זה ובאופן טוויה זה הוא תנאי מעכב, כלומר, חריגה מכך פוסלת את הבגד משימוש בעבודת המקדש [תורה תמימה, רבנו בחיי].
סדר הופעת הבגדים בפסוקים אלו שונה מסדר הציווי המקורי. הפרשנים מסבירים כי התורה בחרה לקבץ כאן יחד את כל בגדי הפשתן הארוגים, משום שבשלב העשייה לא היה צורך להבחין בין בגדי אהרון לבגדי בניו, שכן מלאכת האריגה שלהם הייתה שווה. הציץ, לעומת זאת, נדחה לפסוקים הבאים, כדי לסיים את תיאור הבגדים בפריט קדוש וחביב, בדומה לארון הברית שפתח את תיאור מלאכת המשכן [קאסוטו, ברכת אשר, העמק דבר].