שמות, פרק ל״ט, פסוק כ״ז

תארו לעצמכם קבוצה של אנשים שמבצעים תפקיד חשוב יחד, וכולם לובשים בדיוק את אותם הבגדים. גם במשכן, כאשר הכינו את הבגדים לכהנים, התורה מלמדת אותנו שכולם היו שווים. המילה הַכָּתְנֹת מתארת את החולצות המיוחדות שלבשו הכהנים. למרות שאהרן היה הכהן הגדול ובניו היו כהנים רגילים, בשלב שבו תפרו את הבגדים, כולם קיבלו בדיוק את אותה חולצה יפה באריגה של משבצות. לא היה שום הבדל ביניהם. המילה הקטנה אֶת מגלה לנו פרט מעניין: לכל כהן וכהן היה תיק אישי משלו שבו הוא שמר על החולצה שלו. כל הבגדים האלו נתפרו מחוטי שֵׁשׁ, שזהו בד פשתן. אבל אי אפשר היה להשתמש בסתם חוטים, אלא היה כלל ברור מאוד: כל חוט היה חייב להיות מורכב משישה חוטים דקים ששזורים ומגולגלים יחד. אם החוטים לא היו מוכנים בדיוק בדרך הזו, היה אסור להשתמש בבגד לעבודה במקדש. התורה מספרת לנו על כל הבגדים הארוגים האלה יחד, כי מלאכת ההכנה שלהם הייתה שווה לחלוטין עבור כל הכהנים, מקטן ועד גדול.