עיצוב שורת האבנים האחרונה בחושן דרש מיומנות מיוחדת כדי להבטיח שהאבנים היקרות יישארו יציבות במקומן. המילים מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם מתארות כיצד כל אבן ואבן הייתה נתונה בתוך מסגרת זהב ייעודית שהחזיקה אותה היטב בתוך הטור [ביאור שטיינזלץ].
במילה מוּסַבֹּת טמונה תוספת של יצירתיות מעשית. בעוד שבציווי המקורי על עשיית החושן לא הופיעה דרישה מפורשת להקיף את האבנים מכל עבר, שכן ניתן היה להסתפק בשיבוץ עליון בלבד כשהאבן מונחת על מילוי זהב תחתיו, בצלאל פעל בחכמה יתרה. הוא יצר מעין שיניים או תופסנים גם מחלקה התחתון של האבן, כך שהמסגרת סבבה ואחזה אותה בחוזקה רבה יותר ממה שנדרש בתחילה [העמק דבר].