שמות, פרק ל״ט, פסוק ו׳

הכנת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מהווה שלב מעבר בין עשיית האפוד לעשיית החושן, והמילה וַיַּעֲשׂוּ מציינת את סיום המלאכה המשותפת של תיקון האבנים והכנתן הראויה ולא יצירה מאין. האבנים היו מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב, כלומר מוקפות ומשובצות בתוך מסגרות זהב, וכן מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם, חקוקות היטב ובאופן ברור כחותם. מכיוון שעל כל אבן נחקקו מספר שמות, שורטטו תחילה קווים מנחים כדי לחקוק אותן עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כלומר בשמות השבטים על פי סדר לידתם. סדר זה מדגיש את המכנה המשותף של העם כבני יעקב, ואחדות זו מתוך אמונה בה' מהווה זכות ומכפרת על חטא העבודה הזרה הציבורי כאשר הכהן הגדול נושא את שמותיהם במשכן.