יצא לכם פעם להכין יצירה משותפת עם חברים שדרשה המון דייקנות ועבודה עדינה? התורה מספרת לנו על סיום המלאכה המיוחדת של הכנת אבני השוהם לבגדי הכהן הגדול. המילה וַיַּעֲשׂוּ כתובה בלשון רבים, כי הרבה אומנים עבדו יחד כדי להכין ולתקן את האבנים שיהיו ראויות ומוכנות לשימוש. האבנים האלו היו מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב, כלומר מוקפות ומשובצות בתוך מסגרות יפות של זהב.
על האבנים היו צריכים לכתוב את שמות שבטי ישראל, ולכן הן היו מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם, כלומר חקקו עליהן את השמות בצורה חזקה וברורה, ממש כמו שחוקקים צורה על טבעת או חותמת. בגלל שעל כל אבן נחקקו כמה שמות, האומנים שרטטו קווים מראש כדי שהמילים יסתדרו בצורה מושלמת. כשהתורה אומרת שהאבנים נחקקו עַל שְׁמוֹת, הכוונה היא שהן פשוט נחקקו בשמותיהם של בני ישראל.
ולמה בכלל הכהן הגדול היה צריך לשאת את כל השמות האלו יחד על הכתפיים שלו? הבגד שעליו היו האבנים נועד לכפר על חטאים של עבודה זרה. כדי לבקש סליחה על חטא של עם שלם, כולם חייבים להיות מאוחדים. לכן השמות נחקקו לפי סדר הלידה של האחים, ולא לפי מי נחשב חשוב יותר. הסדר הזה מזכיר שכולם בנים של יעקב אבינו וכולם שווים. כשהכהן הגדול נכנס למשכן עם האבנים האלו, האחדות של כל השבטים יחד באמונה בה׳ היא זו ששומרת על העם ומביאה להם זכות גדולה.