שמות, פרק ל״ט, פסוק ט׳

אֶת הַחֹשֶׁן עָשׂוּ כך שצורתו תהיה רָבוּעַ, והוא נעשה כָּפוּל כעין כיס או נרתיק שנועד להנחת שמות קדושים בתוכו. מידותיו היו זֶרֶת אׇרְכּוֹ וְזֶרֶת רׇחְבּוֹ, שהיא מידת אורך של כחצי אמה המחושבת לפי המרחק שבין קצה האגודל לקצה הזרת כאשר האצבעות פרושות לרווחה. תיאור היצירה משתמש בלשון עבר במילה הָיָה, אף על פי שהפסוק מתאר את תהליך העשייה בשעת מעשה. החזרה על המילה כָּפוּל בסוף הפסוק באה ללמד שהמלאכה נעשתה מראש מתוך כוונה לשמש לשתי תכליות שונות.