קרה לכם פעם שראיתם מישהו נופל או מקבל מכה, ובמקום לעזור לו מישהו אחר עמד בצד ושמח? זה בדיוק מה שעשו בני עמון. הם אמנם לא נלחמו בעם ישראל כי הם היו חלשים מדי, אבל כשישראל סבלו ונפלו, בני עמון שמחו מאוד. ה' לא מסכים להתנהגות כזו, ולכן הוא קובע להם עונש.
ה' אומר להם נָטִיתִי אֶת־יָדִי, כלומר היד של ה' כביכול מונפת כדי לתת להם מכה על המעשים שלהם. ה' ממשיך ואומר וּנְתַתִּיךָ לְבַז. המילה הזו מזכירה לנו שתי משמעויות: גם שלל שאויבים לוקחים, וגם מילה עתיקה שפירושה אוכל. הכוונה היא שהאויבים ייקחו את בני עמון כשלל ויבלעו אותם בקלות ממש כמו שאוכלים מזון.
העונש שלהם יהיה כל כך מוחלט, עד שהם ייעלמו לגמרי. לכן הפסוק משתמש בכמה מילים דומות כמו לַגּוֹיִם, מִן־הָעַמִּים וגם מִן־הָאֲרָצוֹת, כדי להדגיש שהם כבר לא ייחשבו לעם בין שאר האומות. ה' אומר אַשְׁמִידְךָ, שזה אומר שהם יאבדו ולא יוכלו לחזור להיות אומה כמו פעם. ולמה כל זה קורה? בסוף הפסוק כתוב וְיָדַעְתָּ כִּי־אֲנִי ה'. המטרה היא שכולם יבינו וידעו שה' הוא אל צודק ונאמן, שרואה הכל ומשלם לכל אחד בדיוק לפי המעשים שלו.