יצא לכם פעם לסדר את הספרים או המשחקים שלכם לא לפי הסדר שבו קיבלתם אותם, אלא לפי נושאים? בתנ"ך, הנבואות לא תמיד כתובות לפי הסדר שבו הן קרו, ולפעמים הן מסודרות יחד פשוט כי הן עוסקות באותו נושא. המילים בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית מספרות לנו שהנבואה הזו נאמרה בשנה העשירית למלכותו של המלך צדקיהו. המילה בָּעֲשִׂרִי מתכוונת לחודש העשירי בלוח השנה, שהוא חודש טבת.
הנבואה הזו נאמרה בשנה העשירית, אבל בספר היא כתובה דווקא אחרי נבואה אחרת שנאמרה מאוחר יותר, בשנה האחת עשרה. הסיבה לכך היא שיחזקאל הנביא קיבל הרבה נבואות על מצרים במשך שנים ארוכות. כדי שיהיה קל יותר להבין, הוא החליט לאסוף ולרכז את כל הנבואות על מצרים למקום אחד.
באותו זמן, עם ישראל היה נתון במצור קשה של הבבלים. בני ישראל קיוו מאוד שמלך מצרים יבוא לעזור להם ויציל אותם. לכן ה' העביר לנביא את המסר בדיוק בזמן הזה, כדי להזהיר אותם: מצרים מבטיחה לעזור, אבל היא לא תעמוד בהבטחה שלה, ולכן אי אפשר לסמוך עליה.
כשהנביא אומר הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר, מסתתרת כאן גם הנחיה מיוחדת. בדרך כלל, כשנביא שומע על עונש שעומד להגיע, הוא יכול להתפלל ולבקש רחמים כדי לבטל אותו. אבל כאן, ה' אמר ליחזקאל לא להתפלל על מצרים. למרות זאת, העונש היה מכוון רק למלך מצרים בעצמו ולא לכל הארץ, וזה נעשה מתוך התחשבות בבני ישראל שברחו למצרים וגרו שם באותה תקופה, כדי שהם לא ייפגעו.