נבוכדראצר מלך בבל שימש כשליחו של ה' למסע צבאי ממושך ומתיש נגד העיר צור. המערכה הצבאית גבתה מחיר פיזי כבד מצבאו, אך בסופה נותרו החיילים ללא כל שלל או רווח חומרי, דבר המעלה את שאלת התמורה על עבודתם בשירות ההשגחה.
הביטוי אֶל צֹר מתפרש במשמעות של "על צור" [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. נבוכדראצר הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדוֹלָה בכך שהכריח את אנשיו לנהל מצור כבד שנמשך שנים רבות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המאמץ הפיזי העצום ניכר בגופם של החיילים, שכן כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה. רוב הפרשנים מסכימים כי פגיעות אלו נגרמו כתוצאה מהעבודה המפרכת של נשיאת משאות כבדים, כגון אבנים, עצים ועפר, על הראשים והכתפיים במשך ימים רבים, לצורך בניית סוללות ודייק למצור. המילה מֻקְרָח מתארת מצב שבו השיער נשר מרוב חיכוך המשאות והראש נותר חלק [רד"ק, מצודת ציון], והמילה מְרוּטָה מכוונת לעור הכתף שנתלש והתקלף מעוצמת הכובד והעבודה הממושכת [רד"ק, מצודת ציון].
על אף המאמץ והסבל, וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר. שכרם הטבעי של מלך וצבאו לאחר כיבוש הוא ביזת העיר והכבוד הנלווה לכך [מלבי"ם]. הפרשנים מציעים מספר הסברים לכך שהצבא יצא בידיים ריקות. הגישה המרכזית היא שאמנם נבוכדראצר כבש את העיר שהכילה ממון רב, אך לאחר הכיבוש גאו מי הים, הציפו את העיר ושטפו את כל השלל אל המצולות, שכן כך נגזר על צור מראש [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, צאינה וראינה]. מנגד, יש המסבירים כי השלל המועט שנמצא בעיר פשוט לא היה שווה בערכו לטרחה העצומה שהושקעה בכיבושה [מצודת דוד], או שהצבא הצליח להחריב רק את חלקה היבשתי של העיר אך כשל בהכנעת האי עצמו, ולכן החיילים סיימו את המערכה עייפים וללא פירות מעמלם [ביאור שטיינזלץ].
מכיוון שנבוכדראצר פעל מכוח ציווי אלוהי להחריב את צור, היה ראוי שיקבל תמורה על עמלו [מלבי"ם, צאינה וראינה]. לפיכך, כפיצוי על אובדן השלל בצור ועל עבודתם המאומצת של החיילים, שילם להם ה' את שכרם בכך שנתן בידם את מצרים ואת כל אוצרותיה [רד"ק, צאינה וראינה].