לאחר נבואות החורבן הקשות על מצרים, עולה מסר של שיקום. שלא כמפלותיהם המוחלטות של עמים אחרים שחרבו לנצח, עונשה של מצרים קצוב בזמן ומפלתה אינה נצחית [ביאור שטיינזלץ].
ההבטחה היא כי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' יקבץ את המצרים חזרה לארצם. פעולת הקיבוץ תתרחש אך ורק בסיומן המוחלט של ארבעים השנים, ולא בשום שלב במהלך תקופה זו [מצודת דוד].
חישוב תקופה זו נמנה משנת עשרים ושבע למלכות נבוכדנצר מלך בבל, השנה שבה נחרבה מצרים. נבוכדנצר המשיך למלוך שמונה עשרה שנים נוספות, ואחריו מלך אויל מרודך עשרים ושתיים שנים. יחד השלימו המלכים בדיוק ארבעים שנה של גלות למצרים. מיד לאחר מכן, בשנתו הראשונה של בלשצר, החלה עלייתה של מלכות פרס, ומאותה עת החלו הגולים להתקבץ ולשוב למקומם [מלבי"ם].
תהליך הקיבוץ מן העמים שאליהם התפזרו יכלול את החזרתם של המצרים אל מולדתם המקורית, ארץ פתרוס, אך עם חזרתם הם יוקמו מחדש כממלכה שפלה ונמוכה [צאינה וראינה].