לאחר תקופת הגלות, עתידים גולי מצרים לשוב למולדתם, אך מעמדם ההיסטורי ישתנה ללא הכר. גאוותה של האימפריה המצרית תאבד, ועם חזרתם הם יכונו כממלכה ירודה וחסרת השפעה.
הפרשנים עומדים על הכפילות בפועלי החזרה שבפסוק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים וְשַׁבְתִּי וכן שְׁבוּת נגזרות משורשי החזרה והשבי, ומכוונות להשבת השבויים והגולים לארצם. עם זאת, יש מי שמבחין בדיוק הלשוני בין שני הפעלים ומסביר כי וְשַׁבְתִּי מתייחס להשבת מדרגתם של המצרים, ואילו וַהֲשִׁבֹתִי מכוון לחזרה הפיזית אל גבולות ארצם [מלבי"ם]. חזרה זו תתאפשר כאשר ייקרא לגולים דרור ברשיונו של מלך פרס [מלבי"ם].
הגולים ישובו אל אֶרֶץ פַּתְרוֹס, שהיא אזור בדרומה של מצרים [מצודת ציון, שטיינזלץ]. ציון אזור זה אינו מקרי, שכן זהו המקום שבו גרו המצרים בתחילת דרכם, כשרק התגבשו לאומה [מלבי"ם].
באשר למילה מְכוּרָתָם, רובם המוחלט של הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא מקום מגורתם. לצד זאת, מובאת גישה משלימה ולפיה המילה גזורה מלשון מקור, מולדת ותולדות, כלומר המקום שממנו צמחו [רש"י, שטיינזלץ].
למרות החזרה אל ארץ המקור, הפסוק חותם בכך שהם יהיו מַמְלָכָה שְׁפָלָה – מצרים תשוב להתקיים, אך תישאר שפלה וגאוותה תאבד [מלבי"ם, שטיינזלץ].