נבואת הפורענות מופנית כלפי האימפריה המצרית, וממקדת את חזונו של הנביא במנהיגה העליון ובאומה כולה גם יחד. הציווי שִׂים פָּנֶיךָ עַל־פַּרְעֹה נועד להנחות את הנביא לרכז את מחשבתו ולכוון את חזונו אל עבר מצרים, אף על פי שהיא רחוקה ממנו פיזית, כדי שיוכל לראות את העתיד לבוא עליה [אברבנאל]. השם פַּרְעֹה אינו שם פרטי אלא תואר כללי שמשמעותו "הבית הגדול" [ביאור שטיינזלץ].
ההתמקדות הראשונית במלך נובעת מכך שפרעה החשיב את עצמו לאל ושלט בעוצמה רבה, ולכן מפלתו האישית היא למעשה מפלתו של העם כולו. מתוך כך, הפניית הנבואה אליו משליכה בהכרח על מצרים כולה [מלבי"ם].
עם זאת, הכתוב מפריד בין המלך לעמו ויוצר שתי חלוקות: וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל־מִצְרַיִם. הפרשנים מסבירים כי ההפרדה נובעת מהבדל מהותי במוקדי העבודה הזרה שלהם; בעוד שפרעה עבד ליאור והחשיב אותו לאלוהיו האישי, המוני העם המצרי עבדו למזל טלה. בשל כך, הנבואה והעונשים העתידיים מותאמים לכל אחד בנפרד – עונשו של פרעה קשור בדגי היאור, ואילו עונשם של המצרים קשור בהכרתת אדם ובהמה [צוארי שלל, חומת אנך].
לגבי המילה כֻּלָּהּ, הכתובה בלשון נקבה, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהכוונה היא ל"עדת מצרים", מונח בעל צורה דקדוקית נקבית [רד"ק, אברבנאל]. מנגד, יש המבארים זאת מזווית רוחנית, ומציינים כי השר הרוחני העליון הממונה על מצרים נמשל לנקבה, ולכן הפסוק משתמש בלשון זו כדי לרמוז לשורשה הרוחני של האומה [צוארי שלל, חומת אנך].