חורבנה של מצרים בא עליה באשמתו הישירה של פרעה, אשר החשיב את עצמו לאל שיצר את היאור ואת המדינה כולה. כעונש על תחושת הקיום הנצחי והגאווה, תבוא על מצרים כליה; ותחת השפע, הרוויה וברכת היאור יבואו יובש ושיממון [ביאור שטיינזלץ].
העונש מתואר במילים לשממה וחרבה, וישנו הבדל בין המושגים: המילה חרבה מתייחסת בעיקר להרס של הערים, בעוד שהמילה שממה מתארת את מצבה של הארץ כולה, והיא מבטאת דרגת חורבן גדולה וחמורה יותר מהחורבה [מלבי"ם]. מטרת העונש היא וידעו כי אני ה' – מתוך המפלה הם יכירו בכך שה' הוא הנאמן לשלם גמול ולעשות משפט [מצודת דוד].
חטאו של פרעה מנוסח באמירתו יאור לי ואני עשיתי. באומרו יאור לי, פרעה מתגאה בכך שהיאור קיים לצרכיו הפרטיים כדי להשקות את שדותיו, ולכן אין לו כל צורך במטר מן השמיים [מצודת דוד]. באומרו ואני עשיתי, פרעה מצהיר כי הוא זה שגידל ורומם את עצמו בכוח חכמתו ובפועל ידיו [מצודת דוד, רד"ק]. בנוסף, הצהרה זו מבטאת את תפיסתו של פרעה כלפי שלטונו, כפי שעולה מתרגום יונתן, ולפיה המלכות שייכת לו בלבד והוא זה שכבש אותה בכוחו [רד"ק].