יצא לכם פעם לעבוד קשה מאוד על משהו, למשל לבנות ארמון מפואר בחול, ופתאום בא גל גדול ושטף את הכול? תארו לעצמכם איך הרגישו חיילים שעבדו קשה במשך שנים, ובסוף נשארו בידיים ריקות. נבוכדראצר מלך בבל יצא בשליחות של ה' להילחם אֶל צֹר, כלומר למסע מלחמה על העיר צור. המלך הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדוֹלָה, הוא הכריח את החיילים שלו לעבוד קשה מאוד במשך שנים רבות כדי לנצח במלחמה. החיילים סחבו יום אחרי יום משאות כבדים של אבנים, עצים ועפר.
המאמץ העצום הזה ממש השאיר סימנים על הגוף שלהם. מרוב שהם סחבו דברים כבדים על הראש, השיער שלהם נשר מהשפשוף והראש נשאר חלק, ולכן נאמר כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח. בנוסף, בגלל המשקל הרב שהם נשאו, העור שלהם השתפשף והתקלף, ולזה הכוונה במילים וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה. בסופו של דבר, אחרי כל הסבל והעבודה הקשה, הם סוף סוף כבשו את העיר. בדרך כלל, צבא שמנצח לוקח אליו את כל האוצרות של העיר, אבל הפעם וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר. החיילים לא קיבלו שום פרס, כי מי הים עלו ושטפו את כל האוצרות של העיר אל תוך המצולות. למרות זאת, מכיוון שהם עשו את מה שה' ציווה עליהם, ה' לא השאיר אותם בלי תמורה. כפיצוי על העבודה הקשה שלהם ועל האוצרות שאבדו בים, ה' שילם להם את שכרם ונתן להם במתנה את ארץ מצרים ואת כל האוצרות שבה.