יחזקאל, פרק ל״א, פסוק י״ב

יצא לכם פעם לבנות מגדל קוביות ענק וחזק, ופתאום בבת אחת מישהו הגיע והפיל אותו לרצפה? משהו דומה קרה לממלכת אשור החזקה, שדומה בסיפור שלנו לעץ ארז גדול ועוצמתי. בגלל שהממלכה נמשלת לעץ, החורבן שלה מתואר כמו עץ שחוטבים אותו. וַיִּכְרְתֻהוּ זָרִים עָרִיצֵי גוֹיִם הם עמים זרים וחזקים מאוד שניצחו את אשור והחריבו אותה. המילה וַיִּטְּשֻׁהוּ מופיעה כאן פעמיים, ובכל פעם יש לה משמעות קצת אחרת. בפעם הראשונה, הכוונה היא שהפילו את העץ הגדול לאדמה ופיזרו את החלקים שלו. הענפים של העץ, שנקראים דָלִיּוֹתָיו וגם פֹֽרֹאתָיו, נפלו והתפזרו בכל מקום בטבע: על הֶהָרִים, בתוך גֵּאָיוֹת שהם העמקים, ובכל אֲפִיקֵי הָאָרֶץ שהם ערוצי הנחלים שמלאים במים. הענפים האלה נשברו כשדרכו עליהם, והמשמעות היא שהחיילים והאנשים הרבים של הממלכה התפזרו לכל עבר ונאלצו לעזוב את בתיהם. בסופו של דבר, וַיֵּרְדוּ מִצִּלּוֹ כׇּל־עַמֵּי הָאָרֶץ. כל העמים שפעם הרגישו בטוחים ומוגנים תחת הצל של העץ הענק הזה, ירדו ממנו והבינו שהוא כבר לא יכול לשמור עליהם. לכן, וַיִּטְּשֻׁהוּ בפעם השנייה, כלומר הם פשוט עזבו ונטשו אותו לגמרי.