יחזקאל, פרק ל״א, פסוק י״ד

יצא לכם פעם לראות מישהו שמצליח מאוד, מתחיל להרגיש שהוא הכי חזק וטוב מכולם, ואז פתאום מבין שהוא בעצם לא יכול לעשות הכל בכוחות עצמו? הנביא מתאר נפילה של אימפריה ענקית וחזקה, כדי שהמקרה הזה ישמש כאזהרה לכל המלכים והשליטים בעולם. המלכים האלה נמשלים לעצים ששתולים על מים, כי יש להם שפע רב והצלחה, אבל הנביא מזהיר אותם לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִגְבְּהוּ בְקוֹמָתָם כָּל־עֲצֵי־מַיִם. כלומר, אסור להם להיות גאוותנים בגלל ההצלחה שלהם. עליהם לזכור שהם בסך הכל שֹׁתֵי מָיִם, כי כל הכוח והשפע שלהם הם מתנה שקיבלו מאת ה׳, ולא משהו שהשיגו רק בזכות עצמם. לכן, וְלֹא־יִתְּנוּ אֶת־צַמַּרְתָּם אֶל־בֵּין עֲבֹתִים, המלכים צריכים להימנע מגאווה ולא להתנשא מעל אחרים כאילו הם העצים הכי חזקים ועבים ביער. אם הם ימשיכו להתגאות, וְלֹא־יַעַמְדוּ אֵלֵיהֶם בְּגָבְהָם, הכוח והחוזק שלהם פשוט לא יחזיקו מעמד והם יאבדו את מקומם. בסופו של דבר, יש תזכורת שווה לכולם: כִּי־כֻלָּם נִתְּנוּ לַמָּוֶת אֶל־אֶרֶץ תַּחְתִּית בְּתוֹךְ בְּנֵי אָדָם אֶל־יוֹרְדֵי בוֹר. גם המלכים העצומים ביותר הם רק בני אדם רגילים, ובסוף חייהם הם מסיימים את תפקידם בעולם בדיוק כמו כל אדם אחר. מכיוון שכולנו שווים בסוף, אין שום טעם להתגאות בכוח או בעושר שחולפים מהר.