התקבצותם של אנשי יהודה ובנימין בירושלים מתרחשת בשיאו של החורף, כאשר העם יושב תחת כיפת השמיים כשהוא אחוז ברעדה פיזית ורוחנית גם יחד. הזמן המצוין בפסוק כחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי הוא חודש כסלו [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
ההתכנסות נערכת בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים. מקום זה מתייחס לרחבות שהיו קיימות בהר הבית [מצודת דוד]. עם זאת, מדובר ברחבה שניצבה לפני בית ה׳ אך מחוץ לעזרה, שכן אין זה ראוי לשבת בתוך העזרה עצמה [רלב"ג].
במצב זה, העם מתואר כמַרְעִידִים, מונח המבטא רעדה ורתת [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי צמרמורת זו נובעת משילוב של שתי סיבות מקבילות. הסיבה הראשונה היא עַל הַדָּבָר – חרדה ופחד מפני מכשול העבירה החמורה שבידם [רש"י, מצודת דוד]. הסיבה השנייה היא וּמֵהַגְּשָׁמִים – העם ישב בחוץ ללא מחסה בימי גשמים קרים, והיה עלוב ורועד מרוב הגשמים העזים שניטכו עליו [רש"י, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].