סיום פרשיית הגירוש של הנשים הנוכריות חושף את המורכבות האנושית והמשפחתית שנוצרה בעקבות נישואי התערובת, שכן במקרים רבים הקשרים כבר הניבו צאצאים. מבחינה טקסטואלית, המילה נכתבת נשאי אך נקראת נָשְׂאוּ [מנחת שי], ופועל זה מתייחס גם להמשך המשפט, כלומר "ויש מהם נשאו נשים" [מלבי"ם].
הביטוי וַיָּשִׂ֖ימוּ בָּנִֽים מתאר מצב שבו חלק מהגברים כבר הספיקו להוליד ילדים מאותן נשים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. השימוש בפועל זה במקום בפועל השגור "וילדו", נועד להדגיש כי הילד הנולד לאישה נוכרית מקבל את מעמדה ונחשב נוכרי כמותה [מלבי"ם].
באשר לגורלם של ילדים אלו, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהגברים הוציאו ושילחו בחזרה למשפחות המוצא שלהם לא רק את הנשים, אלא גם את הבנים שנולדו להם, וכך טיהרו את העם מנישואי התערובת [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, קיימת גישה המפרשת את הביטוי כתיאור של התייעצות מעשית: האבות הציבו את הילדים לפני מנהיגי העם כדי לדון ולהכריע כיצד לנהוג בהם, האם לגרשם יחד עם אימותיהם או לקרבם ולהשאירם [אבן עזרא].