קרה לכם פעם שעשיתם טעות גדולה, והרגשתם שאתם פשוט לא מסוגלים להסתכל למישהו בעיניים מרוב בושה? עזרא מרגיש בדיוק כך. העם עשה כל כך הרבה דברים לא טובים, וכשהוא עומד להתפלל אל ה', הוא מרגיש שהחטאים כבדים כמו משא שחוסם אותו.
הוא מסביר שקשה לו לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ, כלומר, קשה לו להרים את פניו אל ה' בתפילה. עזרא משתמש בשתי מילים כדי לתאר את ההרגשה הקשה שלו: בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי. הבושה היא ההרגשה הלא נעימה שאנחנו מרגישים עמוק בתוך הלב שלנו כשאנחנו יודעים שטעינו, והכלימה היא חוסר הנעימות שאנחנו חווים כשאנשים אחרים רואים את המעשים שלנו.
כדי להסביר עד כמה המצב חמור, הוא אומר כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ. החטאים נערמו והתרבו כל כך, עד שהם כאילו מכסים את האדם ועוברים מעל הראש שלו. בסוף הוא מוסיף שוְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם, כי האשמה והפגם הרוחני של המעשים שלהם כל כך עצומים, עד שהם לא נשארים רק בעולם שלנו, אלא עולים ומגיעים עד לשמיים הגבוהים ביותר.