תחושת האשמה והחדלון מול ה' מגיעה להצפה מוחלטת, עד כי עזרא מתקשה לשאת את פניו בתפילה ואומר אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. תחושות אלו מורכבות מבושה פנימית של האדם מול עצמו, לצד כלימה וביזיון חיצוני שהוא חווה מאחרים. מועקה זו נובעת מכך שכִּי עֲוֺנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, מצב שבו החטאים התרבו ללא שיעור ועלו מעל לראשו של האדם, גלשו מעבר לשכל הממוקם בראש, ואף הגיעו עד לה' עצמו שהוא מנהיג העליונים. בנוסף, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם, שכן עצם האשמה והחיוב בעונש מביאים לביזיון הגלוי בעולם. עוצמת הפגם הרוחני של החטא כה גדולה עד שאינה מצטמצמת לעולם הזה בלבד, אלא מגיעה לספירות העליונות ופוגמת בשמיים עצמם.
עזרא, פרק ט׳, פסוק ו׳
וָאֹמְרָ֗ה אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י עֲוֺנֹתֵ֤ינוּ רָבוּ֙ לְמַ֣עְלָה רֹּ֔אשׁ וְאַשְׁמָתֵ֥נוּ גָדְלָ֖ה עַ֥ד לַשָּׁמָֽיִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.