בראשית, פרק י״ח, פסוק כ״ד

אברהם עומד כמנהיג המבקש רחמים על חברה חוטאת, ומביע תקווה שאוּלַי יחזרו אנשי המקום בתשובה לפני הפורענות או שיצא מהם זרע הגון בעתיד. הוא מתפלל על מציאות של חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, מספר המייצג עדה של עשרה צדיקים לכל אחת מחמש ערי הכיכר, או לחלופין את מנהיגי האזור שהתאספו בְּתוֹךְ הָעִיר המרכזית סדום, שבה התגורר לוט. שאלתו הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא־תִשָּׂא לַמָּקוֹם נאמרת כתמיהה, ובה הוא מבקש שה' יסלח לכלל התושבים ולא ישמיד את היישוב לחלוטין. טענתו היא שראוי להציל את העיר לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, כדי שיוכלו לשקמה לאחר שהרשעים ייענשו באופן פרטני. אם בקשה זו לא תתקבל, אברהם מבקש שלכל הפחות לא יומתו אותם צדיקים אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יחד עם הרשעים.