בראשית, פרק י״ח, פסוק ו׳

אברהם מזדרז לקיים את מצוות הכנסת האורחים ומאיץ בשרה, כאשר הפעלים וַיְמַהֵר ו-מַהֲרִי מבטאים את זריזות המצווה ואת הצורך להכין את המזון בטרם יחמיץ עבור האורחים הממהרים לדרכם. הוא פונה אליה בציווי ישיר, לוּשִׁי, כדי להדגיש שעליה לעסוק במלאכת הלישה של הבצק בעצמה ולא להעביר את המשימה לשפחותיה. הכמות העצומה שביקש, שְׁלֹשׁ סְאִים, נועדה להפגין רוחב לב ולחלוק כבוד שווה לכל אורח, או לחלופין כדי לנפות מתוכה כמות קטנה ומזוקקת של סולת נקייה. הצירוף קֶמַח סֹלֶת מוסבר בכך שהסולת המשובחת נועדה לאפייה והקמח הפשוט לשימוש משני בבישול, ויש הסבורים שאברהם מיהר לתקן את בקשתו לסולת מחשש לחסכנות מצדה של שרה. לבסוף הוא דורש וַעֲשִׂי עֻגוֹת, כלומר לאפות במהירות על גבי גחלים פיתות דקות ועגולות כדי לזרז את ההגשה.