קרה לכם פעם שהגיעו אליכם אורחים בהפתעה והייתם צריכים לארגן הכל ממש מהר? תארו לעצמכם את אברהם מקבל אורחים. הוא לא סתם יושב ומבקש מהמשרתים לעשות את העבודה, אלא מנהל מבצע שלם ומהיר מרוב אהבה למצוות הכנסת אורחים.
אברהם מזרז את כולם. המילים וַיְמַהֵר וגם מַהֲרִי מראות לנו שכאשר עושים מצווה, כדאי לעשות אותה בזריזות ובשמחה. האורחים גם היו צריכים להמשיך בדרכם, ולכן היה חשוב להכין להם אוכל בלי לעכב אותם. אברהם פונה לשרה אשתו ומבקש ממנה: לוּשִׁי. כלומר, תכיני את הבצק בעצמך. למרות שהיו להם עוזרים, אברהם רצה שגם שרה תזכה לעשות את המצווה החשובה הזו במו ידיה.
הוא מבקש ממנה לקחת שְׁלֹשׁ סְאִים, שזו כמות עצומה של תבואה בשביל שלושה אנשים בלבד. למה כל כך הרבה? כי מתוך הכמות הגדולה הזו אפשר היה לנפות ולסנן היטב, כדי להוציא רק את החלק הכי נקי ומשובח של החיטה. לכן אברהם אומר קֶמַח סֹלֶת. הוא בעצם מבקש שני דברים: מהסולת, שהיא החלק הכי איכותי וטוב, יכינו את הלחם לאורחים, ואילו הקמח הפשוט יותר ישמש את הטבחים בזמן בישול הבשר.
בסוף, אברהם מבקש משרה להכין עֻגוֹת. אל תדמיינו עוגות שוקולד מתוקות, אלא סוג של פיתות עגולות ודקות שאופים מהר מאוד על גבי גחלים חמות, כדי שהאורחים יוכלו לאכול מיד ולהמשיך בדרכם.