בשלב זה של המשא ומתן, אברהם משנה את קו ההגנה שלו ומעלה בקשה מסוג חדש. לאחר שירד במספר הצדיקים, הוא מתייצב כעת על עשרים, מספר המייצג מיעוט מתוך החמישים המקוריים, ומציב מבחן חדש למידת הרחמים האלוהית.
בפנותו לה', אברהם פותח במילה הוֹאַלְתִּי. רוב הפרשנים מסבירים שמילה זו פירושה "רציתי" [רש"י]. חלק ניכר מן המפרשים מתעכבים על כך שאברהם כבר השתמש במילה זו בתחילת תפילתו, ומסבירים כי בפעם הראשונה משמעותה הייתה "התחלתי", אך כעת, משהשיחה כבר מתנהלת, המשמעות היא הבעת רצון [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה]. גישה אחרת מציעה שתרגום המילה הוא מלשון ריבוי והמשכיות, שכן משהתחיל לבקש, הוא ממשיך ומרבה בדברים [ברכת אשר]. חזרה זו על המילה מצביעה על כך שאברהם מבקש רשות להעלות טענה חדשה לחלוטין, שכן עד כה ביסס את בקשתו על כוחם של הצדיקים להציל את הכלל, וכעת הוא מבקש על מיעוט ניכר [יריעות שלמה, מלבי"ם].
פנייתו של אברהם נעשית בשם אֲדֹנָי, אשר נכתב באותיות אל"ף ודל"ת ומכוון לשמו של ה' [חזקוני]. השימוש בשם זה אינו מקרי; אברהם מדגיש כי הוא נשען כעת לחלוטין על הגנתו של האדון ברוך הוא שיגן על העשרים. מכיוון שאינו מבקש להוסיף זכויות משלו מעבר למה שביקש קודם לכן, הוא גם נמנע מלהשתמש בביטוי ההתנצלות "אל נא יחר" שבו השתמש בבקשותיו הקודמות [אור החיים].
המספר עֶשְׂרִים טומן בחובו משמעות גיאוגרפית ומשפטית. עשרים צדיקים משמעותם עשרה צדיקים לכל אחת משתי ערים שייוותרו. החשש של אברהם הוא שאם שלוש הערים האחרות יושמדו, שתי הערים הנותרות ייפגעו מעצם סמיכותן לחורבן, שכן קללה הרובצת על מקום נוטה לפגוע גם בשכניו. לכן הוא מבקש חסינות מיוחדת עבורן [ספורנו].
מבחינה מהותית, אברהם מבין שעשרים צדיקים בשתי ערים אינם יכולים להציל שלוש ערים רשעות המהוות רוב. שאלתו החדשה היא האם שתי הערים יוכלו לפחות להציל את עצמן, או שמא יידונו לכליה יחד עם הרוב הרשע של האזור. תשובתו המדויקת של ה', לֹא אַשְׁחִית, מלמדת כי הוא אכן יעשה משפט ויעניש את שלוש הערים הרשעות, אך לא ישחית את הכיכר כולה, וישאיר על כנן את שתי הערים שבזכותן עומדים עשרים הצדיקים [מלבי"ם].