ההתגלות האלוהית לאברהם מקבלת כעת תפנית, כאשר ה' משתף אותו בסיבה שבגללה נגזרה כליה על ערי הכיכר. הפסוק מציג תמונה קשה של חברה שהשחתתה המוסרית והחברתית הגיעה לממדים חסרי תקדים, עד שקולות הסבל בוקעים ממנה ומגיעים עד לכסא הכבוד.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' מדבר ישירות אל אברהם, מתוך כוונה לגלות לו את תוכניותיו כדי לתת לו הזדמנות להתפלל ולבקש רחמים על העיר [רש"י, רמב"ן, ספורנו, מזרחי, ברכת אשר]. מנגד, יש הסבורים כי הדובר בפסוק הוא אחד המלאכים שנשלח להעביר את המסר בשם ה' [רשב"ם, שד"ל].
הביטוי זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה מתפרש בראש ובראשונה כזעקתם של העשוקים, הנרדפים והעניים, הסובלים מנחת זרועם של אנשי סדום [רמב"ן, רד"ק, הכתב והקבלה, בכור שור]. זעקה זו כוללת גם את קולם של עוברי אורח וזרים, שסבלו מחוקי סדום האכזריים שאסרו על מתן צדקה והכנסת אורחים [רד"ק, אברבנאל]. המילה רָבָּה מלמדת כי צעקת העשוקים גדלה והולכת בהתמדה [כלי יקר, רש"י, שטיינזלץ], וכי רשעותם של אנשי סדום עלתה על זו של כל שאר האומות באותה תקופה [אור החיים].
רובד פרשני נוסף, המבוסס על מדרשי חז"ל, דורש את המילה רָבָּה מלשון 'ריבה' (נערה). לפי פירוש זה, הפסוק רומז לזעקתה הספציפית של נערה מקומית שנתפסה נותנת פת לחם לעני. כעונש על מעשה החסד, אנשי סדום מרחו את גופה בדבש והעמידו אותה על החומה עד שעקצו אותה דבורים למוות, וצעקתה היא זו שעלתה לפני ה' [כלי יקר, רבנו בחיי, תורה תמימה, צאינה וראינה, חומת אנך].
הפרשנים מצביעים על חלוקה מהותית בין שני חלקי הפסוק: בעוד שזַעֲקַת מתייחסת לעבירות שבין אדם לחברו, כגון גזל, חמס ואכזריות, הרי שהמילה וְחַטָּאתָם מתייחסת לעבירות שבין אדם למקום, כגון גילוי עריות, כפירה וגאווה [רס"ג, אור החיים, מלבי"ם, מגלה עמוקות]. אף על פי שאנשי סדום חטאו בכל התחומים, דינם נחתם דווקא על עוון הגזל ומניעת הצדקה. הסיבה לכך היא שה' ממהר להיפרע ממי שפוגע בזולת וגורם לו לצעוק, שכן חמס ואכזריות מחריבים את יישובו של עולם [רד"ק, רבנו בחיי, העמק דבר, פני דוד, מגלה עמוקות].
לגבי סוף הפסוק, כִּי כָבְדָה מְאֹד, מוסבר כי חטאיהם היו עצומים גם בכמות, שכן פשעו באופן תדיר ויומיומי, וגם באיכות, בשל חומרת המעשים עצמם [צרור המור, אדרת אליהו, מלבי"ם], עד שהארץ עצמה כבר לא יכלה לשאת את כובד משאם [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. לעיתים קרובות, קול הצעקה וההתרעמות של אנשים על עוול גדול יותר מהמעשה שנעשה בפועל, אך כאן המצב הפוך: למרות שהזעקה הייתה עצומה, החטאים עצמם היו כבדים ונוראים אף יותר מהזעקה שהעידה עליהם [אלשיך, צרור המור, העמק דבר].
ה' מפרט לאברהם את חומרת המצב כדי להבהיר לו שרשעותם כה חריגה, עד שייתכן ואין טעם להשתדל ולהגן על אומה כה מושחתת [אור החיים], אך עם זאת, עצם השיתוף מזמין את אברהם לנסות וללמד עליהם זכות בטרם תרד מידת הדין לעשות בהם שפטים [רמב"ן, צרור המור].