בראשית, פרק י״ח, פסוק ל׳

אברהם ממשיך במשא ומתן על גורל סדום ומבקש להפחית את מספר הצדיקים הנדרש להצלת המקום לשלושים, תוך שהוא חושש מתגובת ה'.

בפנייתו אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי, אברהם מבקש מה' שלא יכעס עליו [ביאור שטיינזלץ]. המילה לַאדֹנָי נכתבת כאן באותיות אל"ף ודל"ת, המורות על לשון אדנות [חזקוני]. החשש מכעסו של ה' נבע מיראתו של אברהם שמא ריבוי חקירותיו ודרישתו במשפט יכבידו [רד"ק]. גישה אחרת מסבירה שאברהם חשש מהקפדה משום שביקש לשתף את זכותו שלו בהגנה על הערים. לכן דייק לומר נָא, כלומר בפעם הזאת, מתוך כוונה שה' יגן בזכותו על כרך אחד ואברהם יגן בזכות עצמו על כרך נוסף להשלמת המניין [אור החיים].

המעבר החד של אברהם להפחתה בעשרות (מארבעים לשלושים, בניגוד להפחתה בחמישיות קודם לכן) נועד לקצר את הדברים ולא להאריך את הדיון יתר על המידה [רד"ק]. עם זאת, יש המסבירים כי בקשתו של אברהם על שְׁלֹשִׁים נבעה מהבנה לוגית של דברי ה' הקודמים: כשם שארבע ערים מהוות רוב המגן על המיעוט, כך גם שלוש ערים (הדורשות שלושים צדיקים, עשרה לכל עיר) מהוות רוב מול שתי הערים הנותרות. אברהם רק ביקש לומר זאת במפורש ולוודא שהבין נכון [מלבי"ם].

בתשובתו לֹא אֶעֱשֶׂה, ה' מבטיח שלא יעשה בהם כליה [ביאור יש"ר]. הבטחה זו מתפרשת בשני אופנים באשר להיקף ההצלה: ה' מאשר את הבנתו של אברהם ומבטיח שאם יימצאו שלושים צדיקים הוא לא יעשה שום מעשה של הרס, ואף שתי הערים שאין בהן צדיקים יינצלו בזכות הרוב [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים שההבטחה מצומצמת יותר, וה' מתחייב שלא לעשות רעה רק לשלוש הערים הספציפיות שהן הפחות חייבות מתוך החמש [ספורנו].