זעקתו של אברהם אבינו העומד מול בוראו ומבקש רחמים על סדום, מהווה את אחת מפסגות העמידה האנושית מול הצדק האלוהי. בטענה נוקבת, אברהם דורש שמשפט ה׳ לא רק יהיה צודק בתכליתו, אלא גם ייראה ויובן כצדק מוחלט בעיני הבריות.
הפרשנים מסכימים כי המילה חָלִלָה לְּךָ מבטאת זעזוע מדבר שאינו ייתכן ואינו ראוי לכבודו של ה׳ [אבן עזרא, רד"ק, ביאור יש"ר]. הגישה המרכזית רואה במילה זו לשון חולין וחילול השם. אברהם חושש שאם ה׳ ימית את הצדיקים יחד עם הרשעים, הבריות יאמרו שזוהי "אומנותו" ודרכו הקבועה של ה׳ להשמיד את הכול ללא אבחנה, כפי שעשה בדור המבול ובדור הפלגה [רש"י, תורה תמימה]. אף על פי שנח ניצל במבול, העולם עלול לחשוב שהיו עוד צדיקים שנספו, או שה׳ פשוט משמיד אזורים שלמים על יושביהם [מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון המתנה ועיכוב, בקשה מה׳ להמתין ולא לבצע את הגזירה [הכתב והקבלה, מחוקקי יהודה].
הבקשה להימנע מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אינה מתייחסת רק למקרה הספציפי של סדום, אלא דרישה שלא ייעשה מעשה כזה ולא שום דבר הדומה לו [רש"י, מזרחי, דברי דוד]. הכפילות של המילה "חלילה" בפסוק באה להדגיש את חומרת הפגיעה בצדק, שמגיעה עד לעולם הבא. משמעות הדבר היא שחילול השם יהדהד לדורות הבאים, או שאפילו בעולם הנשמות, השוואת דין הצדיק לרשע תהווה פגם [רש"י, חזקוני, ברטנורא, לבוש האורה].
בהתייחסות למילים לְהָמִית צַדִּיק עִם־רָשָׁע, עולה השאלה מדוע אברהם מגן על צדיקי סדום. הסבר אחד הוא שאם הצדיק והרשע יסבלו מאותו גורל, לא תופק כל תועלת מוסרית ואיש לא ילמד על קיומה של השגחה עליונה [העמק דבר]. מעמיקים מכך, ייתכן שאותם "צדיקים" היו חייבים מיתה בדין השמיים המוחלט, או שהיו צדיקים רק ביחס לשכניהם הרשעים [מלבי"ם]. אולם, מכיוון שהם נתפסו כצדיקים בעיני החברה, הענשתם יחד עם הרשעים תגרום להמון לחשוב שה׳ מעוות את הדין [נחלת יעקב, חתם סופר]. בנוסף, אם ה׳ ישפוט את העיר רק על פי הרוב הרשע שבה, העולם יושחת לחלוטין [ספורנו]. התוצאה של משפט כזה תהיה וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע. הכפלת האות כ"ף במילים אלו היא דרך מקראית קצרה להביע שוויון מוחלט: הצדיק יהיה בדיוק כמו הרשע, והרשע יהיה בדיוק כמו הצדיק [אבן עזרא, רד"ק, ביאור יש"ר].
בסיום דבריו, אברהם זועק: הֲשֹׁפֵט כׇּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט. האות ה"א בתחילת המילה משמשת להבעת פליאה ותמיהה עצומה: האם ייתכן שמי ששופט את כל העולם לא יעשה משפט אמת? [רש"י, רד"ק, רלב"ג]. כדי להימנע מכל צליל של חירוף כלפי מעלה, התרגום הארמי הופך את השאלה לקביעה נחרצת: דיין כל הארץ בוודאי יעשה משפט [אוהב גר, נתינה לגר]. אברהם ידע היטב שה׳ שופט בצדק, אך הוא קינא לכבודו ורצה שמשפטיו יהיו מובנים לשכל האנושי, כדי שהגויים עובדי האלילים לא ידברו סרה על דרכי ה׳ [ביאור יש"ר, קונטרס חיבה יתירה]. יתרה מזאת, בעוד שאדם בודד עלול לעיתים להיהרג בטעות על ידי מלאכי ההשגחה, השמדת עיר שלמה נעשית על ידי ה׳ בעצמו, ואצלו לא ייתכן עיוות הדין [חתם סופר]. דעה ייחודית נוספת מציעה כי פנייה זו לא כוונה לה׳ עצמו, אלא למלאך שנשלח להחריב את העיר, בדרישה ששליח הדין יפעל בצדק [רשב"ם].